<h1>האשכול — רצב"א, פרק הזרוע</h1>
<h2>דף קל.</h2>
הזרוע והלחיים והקיבה נוהגי' בחולין ולא במוקדשים וכן פסולי מוק' שנפדו ובכור שהומם פטור דאתקשו לצבי ואיל שאין נוהגים בהם דכ' אם שור אם שה. אר"ח המזיק מתנות כ' כגון שהשליכם לאור או שאכלן פטור, אבע"א משום שנ' וזה, ואבע"א דהוי ממון שאין לו תובעין. בין למר ובין למר אי איתנהו בעיניהו מוציאין ב"ד בידו ומנדין אותו עד שיתן ואם מכרן וקבל דמיהן חייב ליתן לכהן כדתני' [קל"א ע"א] אנס המלך גרנו אם בחובו, שהי' חייב למלך, חייב לעשר ואם באנפרות, שלקח אנס גוי שלא כדין, פטור מלעשר, אלמא היכא דמרויח ע"י שמוכר חלקו של כהן חייב לשלם לו ואם אכלן אעפ"י שאין חייב לשלם מדת חסידות לשלם. מספקא בגמ' אי לוי חייב במתנות דכ' וזה יהי' מה"כ מאת העם, אי לוי אקרי עם, להכי לא שקלינן מלוי, ואי שקיל איהו יחזור וכן אי שקיל כהן מלוי יחזיר כד' רבא [ב"מ ו' ע"א] ספק בכור המעה"ר ואי תקפו כהן מוציאין מידו, עולא יהיב מתנות כ' לכהנת [קל"א ע"ב] דכהן אפי' כהנת, ואמוראי בתראי היו מקבלין המתנות בשביל נשיהן שהיו כהנות והנותני' מקיימי' מ' נתינה אף בלא ידיעת נשיהן דאשתו כגופי' דמי'. א' אמימר הלכה כעולא והלכתא כראב"א לוי' שילדה מישראל בנה פטור מה"ס, מייתי לי' הכא משום דדמי להא דעולא.
<h2>דף קלב.</h2>
וכוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דכ' אם שור לרבות כלאים הבא מעז ורחל, ואם שה לרבות כוי, וחזי לן דהאי כוי ולד הבא מצבי ותיישה ומסתבר דמתייש וצביה פטור. ויש מי שכ' דכוי דמסקנא בגמ' אינו מתיישה וצבי אלא ברי' בפ"ע וחייב בכל מתנות מרבויי דואם, אבל ולד מצבי ותיישה אינו ח' אלא בחצי מ', דבאידך פלגא אמר זיל אייתי ראי' דאחלז"א. וסוגי' דהכא ודפ' או"ב למ"כ.
השוחט לכהן ולגוי פטור מן המתנות שנ' מאת העם ולא מכהן וגוי, וליתני כהן וגוי פטור, אמר רבא ז"א הדין עם הטבח, פי' כהן תובע מתנות מן השוחט דכ' מאת זובחי זבח, אפי' כהן שוחט בהמות ישראל, כיון דלאו בהמה דכהן נתחייבה במתנות, אבל המשתתף בבהמה עם הכהן ועם הגוי פטור, וצריך שירשום לעשות סימן ששותפות כהן או גוי בו, ואי יתיב גוי על חנותו א"צ דגוי מפעא בעי אבל ישראלי' שותפים חייבין דיליף נתינה נתינה מתרומה.
<h2>דף קלב:</h2>
כהן פטור מן מתנות כדרש רבא מאת העם ולא מאת הכהני', כשהוא אומר מאת זובחי זבח אפי' כהן טבח במשמע, מדלא כ' מאת העם זובחי ז', ש"מ לחלק, דמי שאומנותו בזביחה אפי' כהן חייב, זקני דרום אמרו כהן טבח ב' וג' שבתות פטור, דאכתי לא מקרי זובח מכאן ואילך ח', ואי קבע אמסחתא, פי' חנות למכור, מיד חייב, ואי לא מפריש להוי בשמתא, ואי קאי בשמתא ולא מפריש קנסינן לי' אטמא או גלימא. ולית הלכתא כרי"ו דאמר כל האוכל מב' שלא הורמו מתנות כאלו אוכל טבל, דמתנות אין בהם קדושה אלא חובת טבח, ואי לא יהב הוא קאי באסור אבל בשרא שרי. אר"ח מתנות כ' זרוע לא', קיבה לא', ולחיים לב', ומתנאתה דתורא פלגי להו אפי' גרמא גמרא ואין נאכלות אלא צלי ובחרדל, דבמ' כהונה כ' למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ואם ערב לו מבושל מותר לאכול מבושל כד' פ' כל התדיר שרשאין לשנות באכילתן כמו שערב לו וסתם בני אדם ערב להם צלי ובפרקין נמי אי לקדרה אי מחתך ומלח, חזינן דשרי בבשול, ואין בהם קדושה ויוכל למכרן.
<h2>דף קלג.</h2>
וכהן דחטיף מתנתא לא עביד שפיר, ונתן כ' ולא שיטל, ואביי כיון דשמע הא דתני' הצנועים מושכים ידיהם והגרגרים חולקי', משקל לא הוי שקיל, לבר ממעלי י"כ לאחזוקי נפשי' בכהונה.
<h2>דף קלג:</h2>
ואם כהן שותף בראש פטור מן לחיים, ביד פטור מזרוע, בבני מעים פטור מקיבה, אע"ג דשאר בהמה דישראל, אבל אמר כהן לישראל כולה שלי וראש שלך חייב ליתן לחיים. ואם מכר כהן לישראל ואמר לו חוץ מן המתנות, חוץ שיורא הוא ולא מכר לו המתנות ופטור הישראל, מיהו אם מכר ישראל לישראל ואמר חוץ מן המתנות, הלוקח נותנן לכהן כיון דשחטי' שיעבד עלי' רמי', ואם אמר כהן לישראל אני מוכר ע"מ שמתנות שלי נותנם ישראל לכל כהן שירצה, דע"מ לאו שיורא אלא תנאי כדאי'... [צ"ל בגטין פ"ב ע"א המגרש את אשתו וכו'].
<h2>דף קלד.</h2>
אמר לו מכור לי בני מעים והי' בהם מתנות נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים... ולא שנו אלא שלוקח שקלם אבל שקלם הטבח הדין עם הטבח פי' אף עם הטבח.
גר שנתגייר נשחטה פרתו עד שלא נתגייר פטור, משנתגייר חייב, ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אע"ג דאמרינן ספק לקט לקט קמה בחזקת חיוב דישראל קיים אבל פרה עד שלא נתגייר בחזקת פטור, אבל בעיסה של גר ספק אי נתגלגלה קודם שנתגייר מפריש חלה מספק דספק אסור לחומרא ומפריש ומוכרו לכהן.
<h2>דף קלד:</h2>
מקום שנוהג למלוג בעגלים לא יפשיט הזרוע ואף שמדינא... [צ"ל א"צ ליתן עור זרוע] להפשיט את הראש ולא יפשיט את לחי ונוסח אחר להגרי"צ. ואם אין שם כהן מעלה אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן ונותן דמים לכהן. איזה זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד, והן ב' איברים עצם אמצעי ועצם הקוליות, ואיזה לחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת, כלומר שנותן לחי מכאן ומכאן עד שפוי כובע שהיא פקיעתה של גרגרת. ואינו נותן אלא זרוע הימין דכ' הזרוע המיומן, והא דכת' הלחיים לרבות צמר שבראש כבשים ושער זקן התיישים, הקיבה לרבות חלב שעל הקיבה וחלב שבתוך הקיבה, אבל כהנים נהגו עין יפה ונתנוהו לבעלים. דורשי חמורות אומרי' הזרוע כנגד היד וכה"א ויקח רומח בידו, הלחיים כנגד תפלה שנ' ויעמד פ' ויפלל קיבה כמשמעו וכה"א את האשה על קבתה. אע"ג דלא יהיב טעם לכ"ד מתנות כ', הכי יהיב טעם טפי דכ' וזה... [צ"ל יהי' משפט הכהנים]. ורב סעדי' גאון ג' דורשי המרות, פי' שדורשין כמין המעשה שנעשה, דבלשון ערבי קורין המעשה המרה וכי יפגש איש רעהו אומר לו מה אהמרך, פי' מה מעשיך, ובסוטה [ט"ז ע"א] ואדרשנו כמין הומר פי' כמין המעשה כשם שעשתה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה ובקדושין הי' דורש מקרא זה כמין הומר פי' כמין המעשה הוא עשה כאלו לא שמע אזנו בסיני כי לי בני ישראל עבדים לכך אזנו תירצע.
